"הכי כיף אמא היה כשישנו כולנו באותו חדר"

"הכי כיף אמא היה כשישנו כולנו באותו חדר" אמרה לי השלישית, "באמת?" שאלתי,
הרי עכשיו יש לכל אחד חדר, הבית גדול יותר ובבית הקודם היה קטן ככ.. כמה קטן? 45 מ"ר לשש נפשות וכלבה.

היא אמרה לי זאת כשהצטופפנו כולנו במיטה של אורי ושלי לפני השינה.
אחד אחרי השני הם שאלו אם אפשר לישון ביחד במיטה שלנו ואני כמובן הסכמתי ונדחפתי לשם גם.
ואל דאגה- זה לא עבר חלק… יש את מי שרצתה לישון לידי, השני התלונן שהוא תמיד בצד וזו שטוענת שאין לה מספיק מקום..
אה.. ואת ההיא שמבחינתה אמא רק שלה ולאף אחד אסור להתקרב. ועדיין-הם לא ויתרו!
לבסוף כל אחד מצא את המקום שלו בתוך הביחד, בתוך הדוחק, עם שמיכה אחת, תוך שאני מספרת להם סיפורים מהילדות שלי עד שנרדמו.

וואלה.. לפעמים גם אני מרגישה שאין לי מקום בתוך ההמון הביתי שלנו.. שבא לי לשים ראש על איזו דיונה ולשכוח את עצמי לאיזה שבוע.
אבל אחרי חצי שעה מתחיל לגרד לי המרחב ואני משוועת לאיזו צפיפות ילדים שתסחרר אותי… ושמישהו רק יבקש ממני פסטה או סלט.

מה יש לנו האימהות שרגע רוצות שהם ירדמו כבר ואז רק רוצות להעיר אותם ולספר להם משהו…